ספיר ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקי תאונת דרכים.

התובעים טוענים, כי רכבם נפגע קשות בחלקו האחורי. הנתבעת שהינה המבטחת של הרכב הפוגע שילמה להם את נזקיהם, שכללו את עלות תיקון הנזק, שכ"ט השמאי וכן חלק מירידת ערך הרכב. מספר חודשים לאחר מכן ביקשו התובעים למכור את הרכב. מחיר הרכב עמד באותה העת, על פי המחירון על סך של 73,000 ₪. מאחר שרכבם הוא הונדה סיוויק, שהינו רכב סחיר ומבוקש, והיה במצב טוב, טוענים התובעים, כי יכולים היו למכור אותו במחיר הגבוה ב-10% ממחיר המחירון. כל הניסיונות למכור את הרכב לא צלחו לאחר שהקונים הפוטנציאליים גילו שיש לרכב פגיעת שלדה. בסופו של דבר נמכר הרכב במחיר של 15,000 ₪ מתחת למחיר המחירון. התובעים מבקשים להחזיר את המצב לקדמותו ושהנתבעת תשלם להם את ירידת הערך האמיתית שנגרמה לרכבם בניכוי הסכום ששולם בגין כך.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת בין היתר, כי התובעים מנועים מלהגיש את כתב התביעה, לאור העובדה שחתמו על כתב סילוק שלפיו אין להם כל טענות כלפי הנתבעת.

בדיון הראשון שהתקיים לפניי הודה התובע 2 שהוא אמנם חתם על כתב סילוק, אולם, לדבריו, מדובר בכתב סילוק שלישי במניין, וכי הוא סייג את חתימתו בכך שמדובר בסכום שאינו שנוי במחלוקת. התובע הסביר, כי הוא ביקש לקבל את הסכום שאינו שנוי במחלוקת ולהותיר בידי התובעים את האפשרות להגיש תביעה בגין הפרש הנזק שנגרם להם בגין ירידת ערך הרכב. למרות זאת, הנתבעת התעקשה לשלוח אליו כתב סילוק שבו היא מגדילה את סכום הפיצוי בגין ירידת הערך מבלי שביקש זאת. לדבריו, הנתבעת התעקשה שלא לשלם לו את הסכום שאינו שנוי במחלוקת ואילצה אותו לחתום על כתב הסילוק, בניגוד להוראות המפקח על הביטוח, שעל פיהן היא חייבת לפעול. לאור טענה זו, קבעתי בסוף הדיון, כי התובע 2 ימציא לתיק בית המשפט את כל המסמכים שאותם הציג במהלך הדיון, כמו גם תמליל של שיחת טלפון בינו לבין עובדת הנתבעת שמוכיחה את טענותיו. התובע פעל כאמור בהחלטתי, ומסמכים אלה הועברו לתגובת הנתבע.

בדיון הנוסף שהתקיים, טען נציג הנתבעת, כי התביעה הייתה במקור בהתאם לחוות דעת השמאי מטעם התובעים. הסכום הכולל את ירידת הערך בהתאם לחוות דעת השמאי, עמד על סך של 24,215 ₪. בפועל, קיבלו התובעים פיצוי בסך של 23,455 ₪, כך שקבלת טענותיהם של התובעים מצדיקה, לכל היותר, תשלום של סכום ההפרש, קרי: סך של 760 ₪.

בדיון העיד גם סוכן הביטוח של התובעים, מר אבניר חיים. זה העיד, כי המשא ומתן בין הצדדים נוהל באמצעותו. העד אישר, כי התביעה שהוגשה על ידי התובעים הסתכמה בסך כולל של 24,215 ₪, כאשר סכום זה כלל בתוכו ירידת ערך על סך של 7,600 ₪. לדבריו, הוצעו לתובעים שלוש הצעות, שכל אחת הייתה גבוהה יותר מקודמתה. בכל אחת מההצעות היה סכום שאינו שנוי במחלוקת, וזאת על מנת שלא למנוע מהתובע את האפשרות לתבוע בגין ההפרשים שבין התביעה המקורית לסכום שהוצע. סוכן הביטוח הפנה להוראת תקנה 4 לתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (תנאים בחוזי ביטוח) התשמ"ב – 1981 (להלן "התקנות") ולהנחיות המפקח על הביטוח שנתנה בעקבות האמור בתקנה זו. אלה אוסרות על הנתבעת לחייב מבוטח לקבל את הצעתה לתשלום פיצוי.

בעדותו, הציג העד את מכתבו שצורף לדבריו לכתב הסילוק האחרון. לדבריו, בכתב הסילוק אמנם לא הוספה הסתייגות על ידי התובעים, אולם במכתבו שלו הוא ציין שמדובר בסכום שאינו שנוי במחלוקת, ומכאן שלא היה ויתור של התובעים על תביעתם. התובע הסביר, כי גם אם היו משלמים לו את הסכום שנכלל בתביעה המקורית – הוא לא היה חותם על כתב הוויתור. הוא אמר, כי בכוונתו היה לתבוע בכל מקרה את סכום ההפרש שבין תביעתו המקורית לבין שווי הרכב ביום מימושו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים והעדות החלטתי לדחות את התביעה.

אציין כי התרשמתי מעדות התובע וסוכן הביטוח כמו גם מתמליל השיחה אשר צורף לתיק בית המשפט, כי הנתבעת פעלה בניגוד לתקנות ולהנחיות המפקח על הביטוח. יחד עם זאת לא יהיה זה נכון להתעלם מהעובדה שכתב הסילוק נחתם על ידי התובעים ללא כל תנאי. בהעדר חתימה על כתב הסילוק מבלי שהופיעה עליו הערה, כי מדובר בסכום שאינו שנוי במחלוקת - למרות שעל טיוטות כתבי הסילוק הקודמים הוספה הערה כזו - הוטעתה הנתבעת לחשוב כי מדובר בכתב סילוק סופי ומוחלט וללא כל תנאי. אציין גם כי במכתב של סוכן הביטוח שצורף לכתב הסילוק האחרון אותו צרפה הנתבעת לכתב ההגנה לא צוין כי מדובר בסכום שאינו שנוי במחלוקת.

לאחר שהתובעים גילו כי הנתבעת מתעקשת להחתימם על כתב סילוק ללא כל הסתייגות, היה עליהם להימנע מחתימה על כתב הסילוק. בפני התובעים עמדה האפשרות לפנות בתביעה לבית המשפט או לפנות בתלונה אל המפקח על הביטוח. יתירה מכך בפני התובעים עמדה האפשרות לפנות אל חברת הביטוח אשר ביטחה את רכבם. התובעים יכלו לקבל את הסכומים המגיעים להם בניכוי סכום ההשתתפות העצמית ולפנות אחר כך בתביעה כלפי הנתבעת לתשלום הנזקים שנגרמו להם בעקבות כך. לאור זאת לא יהיה זה נכון לקבוע כי התובעים אולצו לחתום על כתב סילוק.

מאחר שהתנהלותה של הנתבעת במקרה דנן הייתה בלתי ראויה ושלא כדין, אני סבור כי על אף דחיית התביעה, יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בגין הטרדה וההוצאות שנגרמו להם.

אשר על כן תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בסך כולל של 1,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תקבע מועד נוסף ותזמן את הצדדים.

ניתן היום, ט"ו כסלו תש"ע, 02 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: